אין לי כותרת |
|
אז אנחנו בסגר אולי עומדים לצאת ממנו בקרוב אבל זה לא משנה כי זה עדיין מפריע לי אז יש את המשפחה שלי אנחנו משפחה אוהבת, חמה ומקבלת אנחנו תמיד צוחקים אחד על השני (במיוחד אבא שלי צוחק עלינו) אבל אנחנו מקבלים בהומור ואם יש נקודות רגישות אנחנו מבקשים שעל זה לא לצחוק ומקבלים את זה חכו רגע הנה מגיעה הבעיה... יש את אבא שלי ועם כל אהבה שלי כלפיו הוא בלתי נסבל עכשיו בקורונה זה גדל אבל זה תמיד היה שם פשוט אז הייתי יוצאת ועכשיו אני לא ממש יכולה... אבא שלי הוא במילה אחת קדום הוא חושב שאנחנו חיים בתנ"ך או משהו הוא חושב שהוא ראש המשפחה אז כל פעם שהוא מדבר כולם צריכים לשתוק, הוא חושב שכל מה שהוא אומר קדוש ואנחנו צריכים לעשות את זה, הוא אגו, הוא חושב שהוא יכול לצחוק על כולם אבל ברגע שצוחקים עליו הוא נעלב ומוציא אותנו לא בסדר הוא שם לב שהוא עומד "להפסיד" לי בוויכוח אז הוא ישר אומר שאני מתחצפת ומוריד אותי מהר מאוד, הוא לא מוכן לקבל ביקורת, הוא ילד יחיד... אז אמא שלי משתמשת בתירוץ הזה של "הוא לא כמוכם" הוא מצפה שנתייחס אליו כאבא שלנו שזה תואר מכובד ונכבד אותו ולא נזלזל בו אבל הוא לא מראה דוגמה אישית ויכול להיות שזה גיל ההתבגרות שנמצא באצבעותיי שעל המקלדת אבל אם זה כן אז תסבירו לי איך אני לא חושבת ככה על אמא שלי? אני באמת לא יודעת לבטא כבר את הכעס שלי כלפיו אני מרגישה שהוא באמת חי בסרט שפשוט עשו קאט לסצנה שהוא אוהב אותנו וצוחק איתנו ומחבק אותנו... אבא שלי לא מבין למה אני לא רוצה לחבק אותו כל כך יותר ווואלה גם אני לא יודעת למה אבל אני פשוט לא רוצה וזה מתעצם יותר ויותר כשהוא לא נותן לי לעבור בלי חיבוק או מתחיל לעשות קולות מעצבנים עד שאני אתן לו חיבוק אני פשוט כל כך עצבנית!!!!! ואני רואה איך אחותי עונה לו ואני רואה שהיא לפעמים מפסידה מזה דברים אבל כמה כעס כבר אפשר לאגור?
*אם זה לא היה ברור תנו לי להבהיר הוא אבא שלי ואני מתה עליו והוא גם אוהב אותנו והוא אדם מצחיק וטוב וחם פשוט לפעמים הוא מתנהג בצורה קדומה וזה מעצבן אותי ברמות |
|
|
|
|
;){kind=link}