אני חייבת לציין לפני שתתחילו לקרוא שהסיפור הזה לא נגמר כמו תמיד לכן אם זה קשה לכם אל תתחילו לקרוא
ואני אשמח אם תכתבו לי בתגובות אם אהבתם או לא
ואז עברו במוחי המחשבות 'למה?, למה להמשיך לחיות? זה הרי לא עובר ועברו כבר שנתיים
אולי הדרך היחידה לצאת מזה היא מוות?' אוקיי אז כנראה לא הבנתם כלום אז נתחיל מההתחלה
בתחילת כיתה ז' הגעתי לכיתה וכמו כולם חיפשתי חברים ובגלל שכולם חיפשו אז מצאנו אחת את השנייה
די מהר הן כולן היו חברות לפני ואז הכרתי אותן אחת אחרי השנייה ונהיו חברות, אבל בגלל שהיינו הרבה
אז לכל אחת היו השתיים שיותר קרובות אליה והיו לי אבל אז הן רבו ואני הרגשתי לא נעים אז תפסתי מרחק ופתאום
הכרתי בנות מדהימות! היינו מספרות הכל אחת לשנייה וכל הפסקה היינו יחד ובגלל שאף אחת מאיתנו
לא אהבה דרמות כל הריבים שלנו נפתרו בשיחה אחת ואז נגמרה שנה...
;){kind=link}