עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז יש לי אינסטגרם שכבר לא פעיל אבל אתם יכולים ללכת להסתכל על פוסטים ישנים (לא כל מה ששם נמצא פה ולהפך) חוץ מזה אני מנסה להעלות פה פוסט כמעט כל יום או לפחות כל יומיים אני אשמח שתגיבו לי זה תמיד מעניין אותי וכיף לי לקרוא אותן ולענות להן אז תמשיכו...
אוהבת אותכם
היחידים שמבינים ומקבלים אותי
חברים
סהר שיריםטה-פיטיedya
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
התחלה חדשה
15/05/2020 23:43
לולה
בשבילי...

לפעמים אני ממש חולמת להתחלה חדשה בית ספר חדש בית חדש אנשים חדשים ואני לא ילדה של שינויים פשוט אני חושבת שדי קבעתי מי אני בכיתה ו כשבעצמי לא ידעתי מי אני ועכשיו אנשים לא מסוגלים לראות בי שינויים וגם לי קצת קשה לפעמים נמאס לי תדמית הקצת כלבה מסוכנת שיצאה לי או מהקטע הזה של לולה תמיד עם סקיני גינס וטי-שירט אני רוצה ללכת לבית ספר חדש במקום מגורים חדש להתחיל לשים חצאיות ולשים טופים ולהיות נחמדה לכולם ולסדר את השיער שלי כל יום בצורה שונה ולא תמיד להיות עם שיער פזור לעשות לעצמי חדר חדש גדול יותר מעוצב יותר להתאמן בלי שהילדים בכיתה ישפטו אותי להיות משפיעה (לטובה) ולא הילדה שנשארת בכיתה בהפסקה שאולי יהיה לי קראש לא על מישהו שאני מכירה מכיתה א שאולי ליותר מילד אחד יהיה קראש עליי פעם פחדתי מלעבור דירות והייתי אסירת תודה שבחיים לא עברנו בית כי תמיד בסרטים והאלה הראו שהם תמיד דחויים ושיש להם חבר אחד בלחץ ואז ראיתי בשכבה שלי שלכל הילדים החדשים יש מלא חברים סביבם והם תמיד מחייכים וצוחקים אז זה מה שהייתי רוצה הייתי רוצה להיות כזה חברה של כולם של החנוניות והחנונים ושל המקובלים ושל הבעייתיים ושל המסוכנים ובא לי לעבור לשכונה עשירה ושאני אעבוד וכשישאלו אותי למה אני עובדת אני אגיד שלעבוד זה חשוב ותמיד כדאי לדעת להרוויח כסף בעצמך ולא רק לקחת מההורים כשמתחשק או שאם ישאלו למה אני חברה של חנונים אני אגיד שגם הם בני אדם והם לא שונים אם כבר הם יותר טובים כי הם זכו או עבדו קשה בשביל מוח כזה כי לרוב חנונים הם גם חכמים ברמות ואם אני אוכל לחולל שינוי אצל ילד אחד זה יעשה לי מצב רוח טוב לכל השבוע אני רוצה לצאת למסיבות כל חמישי שישי אני רוצה לספר להם על החברים מהבית ספר הקודם שלי ושהם יקשיבו אני רוצה לעשות מסיבת יום הולדת גדולה ושהחברים שלי מהבית ספר הקודם גם יוזמנו ואז יראו איך השתנתי אבל כל זה לא יקרה כי אני לא עוברת דירה והפעם הבאה שאני אוכל באמת להתחיל מההתחלה זה רק בצבא ואולי גם אחכ וזאת הנחמה היחידה שלי או שאולי אני אעבור לגור במדינה אחרת ואז בכלל תהיה לי התחלה חדשה... אבל זה רק כשאהיה גדולה... 


עוד דבר הוא שמאז שכתבתי את הפוסט הזה (לפני שבועיים וחצי בערך למרות שהוא רלוונטי גם להיום) אני התחלתי לשנות את הסטייל שלי אז נכון לא ישר שמתי חצאית עשיתי קוקו גבוהה והייתי נחמדה לכולם כי אני חושבת שככה החברה לא הייתה מקבלת אותי ורק מורידה אותי יותר למטה אז מה שאני עושה זה שינוי בהדרגה אני מתחילה ללבוש אוברולים וג'ינסים קצרים אני קושרת את הטי שירטים שלי ככה שיחמיאו לי יותר ושמה גם טופים וגופיות יותר אני אוספת שתי קצוות משני צידי הראש של השיער שלי עם קליפס בהתחלה ואז גם עברתי לגולגול בחצי שיער ואז אפילו כבר לגולגול שלם וקוקו גבוה אני מתחילה להיות נחמדה יותר לאט לאט ולא בבת אחת וככה אני רואה שאנשים מקבלים את זה גם אם התוכנית שלי לשנות את התדמית שלי בהדרגה תמשיך כמו שאני מתכננת אז אני קודם כל אעלה כמה תמונות לאינסטגרם בחצאית וטופ ואיזה תסרוקת חמודה ואבוא ככה לאיזה ארוחת שישי משפחתית ואז לאירוע יותר משמעותי אני אבוא עוד פעם אם משהו כזה עד שאני כבר אלך לקניון עם חברות לבושה ככה וזה יראה להן נורמלי... יכול להיות שהתהליך הזה ייקח שנה כדי לסיימו לגמרי אבל אני מוכנה לעשות את זה בשביל השקט הנפשי שלי... כדי שלי יהיה טוב...

3 תגובות
הרחבה על 10
10/05/2020 19:09
לולה
its corona time

אוקיי אז אני לא ממש יודעת איך מתחילים להסביר את הקטע הזה נתחיל מזה שכשאמרתי שהנטייה המינית שלי שונה לא התכוונתי שאני לסבית אם כבר ביסקסואלית אני תמיד נמשכתי ותמיד אמשך לגברים אבל אם בת תבוא ותמזמז אותי אני אזרום אין לי בעיה ליצור קשר אינטימי עם בנות ואין לי בעיה להתנשק איתן ואני תמיד החברה הזאת של הבנים שמסכימה איתם על איזה בנות יותר יפות ואיזה בנות פחות כששאר הבנות לא מסכימות לדבר על זה או שהן אומרות "היא בסדר" אני אומרת "כן, וואלה היא ממש יפה" אני בקלות יכולה לראות את עצמי מביאה מישהי לארוחת שישי ושנלך יד ביד בבית ספר ונתנשק בפרגולה ומצד שני גם בקלות אני רואה את עצמי עושה את זה עם בן אבל אני בכל זאת לא יודעת אולי זה סתם דבר אידיוטי של גיל ההתבגרות? בכל מקרה אני לא פוסלת ומגבילה את עצמי לכלום ואם אני אהיה פעם בזוגיות עם מישהי אז אני אסביר להורים שלי ולאחים שלי מה קורה פה.

1 תגובות
אין לי כותרת
05/05/2020 23:20
לולה
בשבילי...
אז אנחנו בסגר אולי עומדים לצאת ממנו בקרוב אבל זה לא משנה כי זה עדיין מפריע לי אז יש את המשפחה שלי אנחנו משפחה אוהבת, חמה ומקבלת אנחנו תמיד צוחקים אחד על השני (במיוחד אבא שלי צוחק עלינו) אבל אנחנו מקבלים בהומור ואם יש נקודות רגישות אנחנו מבקשים שעל זה לא לצחוק ומקבלים את זה חכו רגע הנה מגיעה הבעיה... יש את אבא שלי ועם כל אהבה שלי כלפיו הוא בלתי נסבל עכשיו בקורונה זה גדל אבל זה תמיד היה שם פשוט אז הייתי יוצאת ועכשיו אני לא ממש יכולה... אבא שלי הוא במילה אחת קדום הוא חושב שאנחנו חיים בתנ"ך או משהו הוא חושב שהוא ראש המשפחה אז כל פעם שהוא מדבר כולם צריכים לשתוק, הוא חושב שכל מה שהוא אומר קדוש ואנחנו צריכים לעשות את זה, הוא אגו, הוא חושב שהוא יכול לצחוק על כולם אבל ברגע שצוחקים עליו הוא נעלב ומוציא אותנו לא בסדר הוא שם לב שהוא עומד "להפסיד" לי בוויכוח אז הוא ישר אומר שאני מתחצפת ומוריד אותי מהר מאוד, הוא לא מוכן לקבל ביקורת, הוא ילד יחיד... אז אמא שלי משתמשת בתירוץ הזה של "הוא לא כמוכם" הוא מצפה שנתייחס אליו כאבא שלנו שזה תואר מכובד ונכבד אותו ולא נזלזל בו אבל הוא לא מראה דוגמה אישית ויכול להיות שזה גיל ההתבגרות שנמצא באצבעותיי שעל המקלדת אבל אם זה כן אז תסבירו לי איך אני לא חושבת ככה על אמא שלי? אני באמת לא יודעת לבטא כבר את הכעס שלי כלפיו אני מרגישה שהוא באמת חי בסרט שפשוט עשו קאט לסצנה שהוא אוהב אותנו וצוחק איתנו ומחבק אותנו... אבא שלי לא מבין למה אני לא רוצה לחבק אותו כל כך יותר ווואלה גם אני לא יודעת למה אבל אני פשוט לא רוצה וזה מתעצם יותר ויותר כשהוא לא נותן לי לעבור בלי חיבוק או מתחיל לעשות קולות מעצבנים עד שאני אתן לו חיבוק אני פשוט כל כך עצבנית!!!!! ואני רואה איך אחותי עונה לו ואני רואה שהיא לפעמים מפסידה מזה דברים אבל כמה כעס כבר אפשר לאגור? 


*אם זה לא היה ברור תנו לי להבהיר הוא אבא שלי ואני מתה עליו והוא גם אוהב אותנו והוא אדם מצחיק וטוב וחם פשוט לפעמים הוא מתנהג בצורה קדומה וזה מעצבן אותי ברמות
0 תגובות
הרחבה על 8
02/05/2020 19:12
לולה
its corona time
אני כבר אומרת שזה הפוסט האהוב עליי 

אוקיי אני חושבת שכדי להסביר למה המיטה היא המקום האהוב עליי אני צריכה להסביר קודם קצת על מבנה החדר שלי. החדר שלי קטן ובול מול הדלת נמצא הארון שלי מצד ימין השולחן ועל הקיר בצד השני יש את המיטה יש לי שני חלונות ממש ליד פינה של הקיר אחד לכיוון מזרח ואחד לכיוון דרום ואני ישנה ממש מתחתיהם החלון לכיוון מזרח הוא זה שדואג שהחדר שלי יהיה מלא באור ויאיר אותי בשישי בבוקר במקום בצהריים וכשאני קמה בשש לבית הספר אני יכולה לראות את הזריחה לפעמים מבעד לבתים המיטה שלי היא ספה כביכול זה ספה אבל המשענת נפתחת וזה הופך למיטה זוגית אבל בהתחשב בגודלי הקטן אני ישנה על הספה כמיטת יחיד ופשוט בבוקר מסדרת את המיטה בצורה של ספה שוב כשאני שוכבת במיטה נמצאת מולי פינה שנוצרה מהמיטה והארון שלי ואני יצרתי מהפינה הזאת פינת מראה יש לי תמונות מסביבה וארגזים שמסודרים בצורה של שידה עם טלפון של הבית כמה נרות וכמה עציצים (מפלסטיק) והחדר שלי לבן בכל צורותיו מהשטיח ועד הארון ולכן גם המצעים שלי לבנים אז נתחיל בלמה המקום האהוב עליי הוא המיטה שלי ואני יכולה להגיד את זה במשפט אחד והוא שהמיטה שלי לא שופטת אותי. זה נשמע מוזר אני יודעת אבל במיטה שלי אני אני המיטה שלי זה איפה שפרקתי בתקופות קשות, המיטה שלי זה איפה שנחתי מהעולם שבחוץ, המיטה שלי זה איפה שיכולתי להשתגע על כל הראש, המיטה שלי זה איפה שאני שומעת מוזיקה, המיטה שלי זה איפה שאני אוכלת, המיטה שלי זה איפה שאני עושה שיעורים, המיטה שלי זה איפה שאני מקבלת החלטות ולא משנה כמה טעויות עשיתי תמיד המיטה שלי בסוף היום הייתה רכה, ולא משנה כמה בעטתי בשמיכה היא תמיד חיממה אותי ולא משנה כמה בכיתי על הכרית או צרחתי לתוכה היא תמיד הייתה לי נוחה המיטה שלי זה המקום היחידי שאף פעם לא לבשתי בו מסיכה על המיטה שלי קיבלתי מחזור פעם ראשונה, על המיטה שלי התנשקתי פעם ראשונה, על המיטה הזאת התוודיתי על כל הקראשים שלי על המיטה הזאת התחרטתי על כל מעשה אבל היא אף פעם לא הפסיקה להיות רכה, חמה ונוחה המיטה שלי ראתה אותי במצבים הכי גרועים שלי והמצעים בחיים לא הפכו לשחורים הם תמיד נשארו לבנים וטהורים. על המיטה שלי ישבו כל כך הרבה אנשים חברות שבגדו, אנשים שאהבו אותי בכל ליבם, אנשים שאהבתי בכל ליבי, משפחה, קראשים, ועוד כל כך הרבה. החדר שלי אומנם קטן אבל מהמיטה שלי אפשר לראות כל פינה בחדר מה שאני לא יכולה להגיד על שום מקום אחר בחדר. המיטה שלי היא בהחלט המקום האהוב עליי ואם היא הייתה בן אדם היא גם הייתה הבן אדם האהוב עליי.


0 תגובות
הרחבה על 4
02/05/2020 19:08
לולה
its corona time
היי אז בגלל שלא העליתי בשבוע שעבר כי הימים שלי ממש התהפכו אני אעלה השבוע שניים

כןכן אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני קורבן של רומנטיקה אני קוראת ספרים, צופה בסדרות, סרטים, חולמת על זה בלילות. לפני כמה שבועות ילד שהוא אחד החברים הטובים שלי אמר לי שיש לו קראש עליי זה סוף סוף קרה! מישהו מרגיש אליי משהו!! אבל כמובן שאני זאת אני ואמרתי שאני לא בקטע. נשארנו חברים ממש טובים אבל אנחנו לא בני זוג אחותי כל הזמן אמרה לי שאני צריכה לנסות ושאם אני לא מנסה אין לי זכות להתלונן שאין לי חבר אבל מה לעשות. אני אגלה לכם סוד, כל פעם שאני חושבת שמתפתח משהו עם בן מסויים אני מדמיינת אותנו יחד זה לא משנה איפה ומה הסיטואציה אני באמת ניסיתי לדמיין את זה עם הילד הזה וזה פשוט לא עבד אני לא יכולה לראות אותנו יחד ואני גם לא מרגישה אליו כלום אז למה? אין באמת סיבה ששווה את זה. אני לא רוצה לשחק בו. ובכללי יש לי קראש על בן אחר (זה לא יקרה בחיים כי נשבעת אמא שלו אוהבת אותי יותר משהוא אוהב אותי) אז פשוט הגיע לי הזוגיות אבל רציתי יותר טוב אין מה לעשות.

אני לא אגיד לכם לשטוף ידיים כי אתם כבר יודעים את זה אז רק תשמרו על עצמכם

0 תגובות
יום הזיכרון למי?
29/04/2020 15:20
לולה
הדעות של לולה חוצות גבולות
אני יודעת שעבר יום הזיכרון ועכשיו אנחנו אמורים להיות שטופים גאווה ביום הולדת של המדינה אבל עצרו שנייה אני רוצה לחזור לאתמול... יש דבר שנורא הציק לי הוא מציק לי כל שנה אבל אני לא מוצאת למי להוציא את זה בלי שישפטו אותי ואני מרגישה שהשנה יש לי אתכם אז אני יכולה סוף סוף לדבר אני מניחה שכולנו יודעים שאתמול היה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אז לא! כאילו, לא בדיוק... אתמול היה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה וזה מעצבן אותי! מעצבן אותי ששוכחים אותם הם בחרו לגור כאן בארץ ישראל הם בחרו לצאת מהבית ולא לחיות בפחד לא להכנס מתחת למיטה ולא לצאת לעולם הם בחרו לחיות למרות המקום שהם גרים בו עזבו את זה הם בחרו לגור בו והם מתו זה שהרג את הבן של אחד במלחמה הרג את האמא של אחר באוטובוס אז למה מזכירים רק את החייל? האמא הזאת לא חלק מהעם? היא לא באה והשתקעה בארץ ישראל? אז למה אותו זוכרים ואותה לא? גם זוכרים חיילים שמתו מתאונת דרכים בסופש כשהיו על אזרחי פשוט במהלך השירות שלהם ואני לא רוצה או מנסה להוריד מערך המוות של אותו חייל שמת בתאונת דרכים אני בכלל לא מנסה הרי גם המשפחה שלו איבדה אותו להוריד מערך המוות של האדם זה מה שאתם עושים ברגע ששכחתם שגם לאותה אישה\ילדה\אבא\אמא\סבא\סבתא\ילד\נער\נערה\אח\אחות וכו' גם להם יש משפחה שאבדה אותם וגם בשבילם יש יום אבל ביום הזה מעדיפים לזכור אחרים ולא אותם 

מצטערת על הפריקה הקשה, דבר שבוער בי כבר 14 שנה
3 תגובות
אמממ...
21/04/2020 01:08
לולה
בשבילי...
אוקיי אז אני יודעת שביום הזה ובערב הזה כולם מעלים פוסטים, תמונות, הגיגים ומחשבות על השואה ולמרות שלא רציתי להיות אחת מהם אני חושבת שזה הזמן לספר לכם איפה השואה תופסת אותי. 
אני יודעת שלהרבה אנשים היו אובדנים מהשואה ויש סיפורים במשפחה אבל אצלי זה לא היה ככה ההורים של אבא שלי אומנם גרו ברומניה בתקופת המלחמה אבל לפי מה שאני הבנתי הם גרו במקום בו לא לקחו אותם למחנות והגרמנים לא היו שם (אף פעם לא נכנסתי לזה לעומק עוד מעט תבינו למה) ובקשר לאמא של אמא שלי אני לא יודעת מה קרה שם אבל אם יש אדם אחד שאני יודעת את הסיפור שלו בתקופת השואה זה אבא של אמא שלי סבא שלי המשפחה של סבא שלי היא הייתה בפולניה והם ברחו משם לברזיל אבל השאירו הרבה משפחה מאחור ובברזיל הוציאו חוק חדש בגלל שהרבה אנשים ברחו אליהם והחוק הוא שרק מי שיש לו ילד שנולד בברזיל יכול להשאר שם ולכן סבא וסבתא רבא שלי נכנסו להריון עם סבא שלי ובעצם רק אחרי המלחמה כשהם עשו סדר פסח דודים של סבא שלי באו לפסח ועד היום יש את התמונה של כולם בשולחן הסדר בחדר עבודה של סבא עם עוד מלא תמונות של חברי משפחה אחרים מתקופות של לפני ואחרי המלחמה ובכל פעם שאחד מהנכדים טס למסע לפולין הוא מראה לו ומסביר לו מי אלה האנשים האלה וממתי התמונות וכל הנכדים היותר קטנים יושבים בצד ומקשיבים בשקט וזה נורא יפה לראות איך הסבא המבוגר שלי שלא ממש שומע ולא ממש זוכר דברים ביום יום פתאום זוכר את השמות של כולם וקשרים משפחתיים ואת המקום שבו צולמה התמונה ומה הוא הרגיש באותו רגע ומתי היא צולמה ואיך הוא פתאום שומע את כל השאלות שלנו אבל זה לא העניין של הפוסט מה שרציתי להבהיר בהקדמה הזאת זה שכן יש לי קשר לשואה כמו לכל אדם בערך במדינה הזאת פשוט לא קשר חזק ואני לא מכירה אנשים שנספו או כאלה שהיו במחנות בעצם אנשים שסבלו שם אני רוציתי להבהיר שהקשר שלי לשואה הוא שלי ואני כתבתי את זה בערך במשפט בפוסט לפני איזה שבוע אבל זה נראה לי הזדמנות טובה להרחיב על זה אז...

בשלוש מילים: אני מפחדת מהשואה
זה נכון זה הפחד הכי גדול שלי והיום אני אספר לכם מה קרה... בכיתה ג אמא שלי הלכה לטקס של המקום שאני גרה בו ואני רציתי להצטרף אליה כמובן שבשביל ילדה בכיתה ג זה לא דבר שמחליטים באותו רגע ולכן אמרתי שאני רוצה ללכת יומיים לפני אמא שלי הסכימה לי כי תמיד הייתי בוגרת ברמות וגם אני יודעת שאם הייתי הולכת היום לאותו טקס זה לא היה קורה אבל בשביל ילדה בכיתה ג זה זעזע אותי תמיד למדתי על זה בבית ספר ובגן היינו בטח מציינים את זה איכשהו (לא ממש זוכרת) וההורים והאחים שלי אמרו לי שזה טקס קשה ולא מתאים לילדים אבל אמרתי לעצמי שהם בטח חושבים שאני ממש קטנה ואני אבכה ואני לא פחדתי לבכות ולהיות עצובה אז לא ויתרתי ואמא שלי לקחה אותי איתה ישבנו שם ואני כבר לא זוכרת מה קרה אני רק זוכרת דבר אחד אני זוכרת שהראו סרט בסרט רואים אנשים הולכים במעבר צר עם מקסימום מזוודה קטנה רזים ואז מפרידים בין אמא לילדה שלה והילדה בגילי והיא בוכה ומתחננת לאמא שלה שלא תעזוב אותה ושהיא מפחדת משני צידי השביל שבו הם הולכים עומדים מלא חיילים ואחד מכל צד מפריד את האמא מהילדה תוך כדי ששתיהן בוכות ומתחננות אחרי זה מתפקסים על מישהו בהמשך הטור של האנשים הוא רואה מה קורה שם והיצר ההישרדותי שלו יוצא והוא בורח אל מאחורי החיילים ומתחיל לרוץ פתאום חייל אחד שם לב אליו רץ תופס אותו בחולצה מפיל אותו על הרצפה עם הבטן על הרצפה ומצמיד את הנשק שלו לגב שלו הכל בצעקות מפחידות עם ווליום גבוה פה כבר עצמתי את העיניים שלי והתחלתי לבכות נכנסתי לחיבוק של אמא שלי ולא הסתכלתי לשום מקום אני הצמדתי את העיניים המכוסות שלי לחולצה שלה ולא שחררתי שמתי ידיים על האוזניים כדי לא לשמוע אבל זה לא עזר בסוף רק שמעתי את אמא שלי אומרת "והנה הילדה הולכת לישון במיטה שלה" אבל עדיין לא שחררתי הפעם הבאה ששחררתי הייתה כשילדה מהמקום שאני גרה בו שרה ובעוד כמה קטעי קריאה שבכולם אני מתחננת לאמא שלי שנחזור הבייתה בסוף היא השתכנעה והלכנו באמצע הטקס חזרנו הבייתה ואבא שלי שאל אותנו איך חזרנו כזה מוקדם ואמא שלי אמרה שרציתי לחזור אחרי זה ביקשתי ממנה לעשות משהו שהיא אף פעם לא עשתה מאז שהייתי תינוקת וזה לבוא איתי למיטה להשכיב אותי לישון היא באה איתי והתחלתי לבכות ואמרתי לה שאני קצת מפחדת ממה שהיה שם היא אמרה לי שאין לי ממה לפחד ואנחנו עכשיו חזקים יודעים ולא ניתן שזה יקרה שוב באותו לילה היה לי מאוד קשה להרדם אבל בסופו של דבר נרדמתי ומאז הכל התחרבן לי לפני איזה שנה שנתיים הפסיכולוגית שעזרה לי שהיא במקרה גם חברה מאוד טובה של המשפחה ביקשה מאמא שלי לכתוב קצת על הסיפור שלי לפני שהיא שלחה לה היא הקריאה לי אותו ואני עדיין זוכרת אותו אז אני אכתוב לכם אותו כי הוא די משקף הכל 
תתארו לכם ערב רגיל ארוחת ערב מקלחות שינה כל זה עם שלושה ילדים בזמן שאת מכינה את ארוחת הערב הילדה הקטנה שלך יוצאת מהמקלחת בצרחות את רצה לבדוק מה קרה ופשוט רואה את הילדה שלך עומדת צורחת ובוכה מבכי את מנסה כל מה שאת יודעת בתור אמא את מנסה לחבק ולעטוף אבל זה לא עוזר והילדה מפוחדת את אובדת עצות ואז את מחליטה להתקשר לרונית (שם בדוי) את נותנת לילדה לדבר בטלפון עם רונית שנותנת לה כלים וטיפים מרגיעה אותה ומחזירה לך את הילדה החייכנית שלך קצת יותר רגועה היא באה אלייך ומספרת לך מה רונית אמרה לה שכדאי לה לעשות אתן עושות את זה והילדה נרגעת (פה אני מפסיקה את מה שאמא שלי כתבה ואני אמשיך בעצמי) תתארו לכם להיות ילדה בכיתה ג וכמו בכל ערב את נכנסת למקלחת את מסתבנת וחושבת מחשבות ופתאום תופס אותך אותו פחד לא ברור הוא משתלט עלייך את לא מצליחה לנשום כמו שצריך את מתחילה להזיע ואת לא יודעת מה לעשות את יוצאת מהמקלחת לא משנה עם יש לך סבון על הגוף או את באמצע החפיפה ואת מתחילה לבכות ולצרוח בכל הכוח את לא יודעת מה עוד לעשות את צורחת לאמא שלך שרצה במדרגות לבדוק מה קרה לך את בקושי מצליחה לדבר הצרחות זה הזמן היחידי שיש תנועה של אוויר בגוף שלך את מוציאה חצי משפט ואמא מבינה כי זאת אמא בפעמים הבאות את כבר אפילו לא אומרת משהו אלא רק יורדת מנסה בכל הכוח להסדיר את הנשימה ואומרת לך שתכין לך את הדברים שאת צריכה כדי להשתמש בכלים של רונית את נרגעת זה כבר הופכת להיות רוטינה כל ערב מדי פעם את גם נפגשת עם רונית ואתן מדברות והיא עוזרת לך הפחד הזה קיים אצלי במשך שנים ואני עבדתי קשה כדי לחיות איתו שתבינו שעברו כבר 6 שנים ואני עדיין לא התגברתי על הפחד אפילו לא השתלטתי עליו אני פשוט למדתי למזער אותו עד כמה שאני יכולה ולחיות איתו זאת הפעם הראשונה שאני מספרת את הסיפור הזה במלואו ברוב הפעמים אני רק מספרת שיש לי פחד מהשואה ואני יושבת פה ולמזלי אני מכירה את המיקום של האותיות על המקלדת כי אני לא רואה כלום בגלל הדמעות ומדי פעם אני מנגבת אותן מסתכלת במראה שמולי ומחייכת לעצמי כי עם כמה שזה עצוב הפחד הזה היה הדבר הראשון הקשה שעברתי ותמיד אמא שלי אומרת שלכל דבר יש סיבה ואני חשבתי עם לכל דבר יש סיבה ובכל דבר יש טוב מה הסיבה ומה הטוב מהפחד שלי ורק היום הבנתי שבזכות הפחד הזה זה שלא נתן לי לישון בלילה זה שגרם לי לצרוח מפחד זה שגרם לי לקוצר נשימה הפכתי להיות אני בזכות הפחד הזה אני אותה לולה החזקה שאתם מכירים רק חצי ממנה אותה לולה הקטנה הבינה שהיא צריכה להיות חזקה ושהיא צריכה לעבוד על עצמה ושבסופו של יום לא משנה כמה הסביבה שלך תומכת את צריכה לדעת להיות עצמאית בזכות הפחד הזה לולה הגיעה לחוזקות מטורפות אני הצלחתי לעבוד עם עצמי על בעיות פסיכולוגיות כבר בכיתה ד הצלחתי לעבוד עם עצמי על בעיות כמו קשיי דיבור שהיו לי שאנשים אחרים היו בטיפולים אצל קלינאיות תקשורת ואני פשוט לימדתי את עצמי אני הצלחתי לעמוד מול דברים קשים ברמות הצלחתי להבין כמה סביבה תומכת זה חשוב ולהבטיח לעצמי להיות אחת כזאת ברגעי משבר של אחרים הצלחתי ללמוד איך להתמודד בתקופות קשות אם חושבים על זה לולא הפחד הזה שהיה ללולה הקטנה בכיתה ג רוב הסיכויים שלא הייתי יודעת איך להתמודד עם מה שעברתי בשנתיים האחרונות ולכן רוב הסיכויים שלא הייתי כאן 

אני מצטערת שהפוסט הזה היה ארוך מהרגיל ודי מבולגן פשוט ככה גם המחשבות שלי היום ארוכות ומבולגנות 
0 תגובות
הרחבה על 3
17/04/2020 10:52
לולה
its corona time

תמיד רציתי ילדים וזה לא סוד. ההורים שלי יודעים מזה האחים שלי יודעים אפילו החברים שלי לכיתה הם יודעים שאחד החלומות הכי גדולים שלי זה להיות אמא יש לי כבר שמות ושירי ערש יש לי התחלה של מושג איך החדר שלהם יראה אני יודעת באיזה מינים ובאיזה הפרשי גילאים אני רוצה יש אנשים שזה נראה להם מוזר אבל מה שהם לא יודעים שאצלי במוח זה מוזר יותר. אתם תופתעו אבל אני רוצה ילדים עכשיו! כןכן שוק הלם תדהמה אני רוצה להכנס להריון בגיל חמש עשרה (אני לא אעשה את זה אני לא מטומטמת) אין לי חבר, אני בתולה, אני לא קרובה ללהיות אמא ואתם תחשבו שאני קצת אידיוטית אבל זה נשמע לי מגניב הרי המסיבות המגניבות יהיו כשהוא יהיה בן שנה שנה וחצי ואז אני אשאיר את התינוקות אצל ההורים שלי ואוכל לצאת אני אנסה להתנדב לצבא ולעשות לפחות יומיות אני בכל תקופת ההריון אחסוך ואעבוד גם אחרי. אני יודעת שזה לא יקרה אבל לפעמים זה נחמד לחשוב על זה. מה היה קורה אם היו לי ילדים ע-כ-ש-י-ו? אני מנחשת שלעולם לא נדע.

 

אני לא אגיד לכם לשטוף ידיים כי אתם יודעים את זה אז רק תשמרו על עצמכם

2 תגובות
מחשבות של שלוש בלילה
13/04/2020 03:21
לולה
בשבילי...
פעם היה לי מורה שהיינו בטיול ודיברנו על תוכניות ואמרתי לו שאני רואה תוכניות ריאליטי בין היתר והוא אמר לי שבטח הבחירה הכי קשה שיש לי זה "האח הגדול או המירוץ למיליון?" אני שנאתי אותו כי אם הוא היה יודע מה זה אומר להיות לולה הוא לא היה מעז להוציא את המשפט הזה מהפה 
מה זה אומר להיות לולה?
זה אומר להתאשפז פעם ראשונה בגיל 4 אחרי שתמיד היו לך כאבי בטן חזקים וחום ואז יגלו לך מחלה שאלו התסמינים שלה זה אומר לחלות במחלה הזאת במשך שש שנים. זה אומר כבר בכיתה ב לדעת שכשכואב לך את הולכת למגירה שלך בכיתה בשקט בלי לבכות למדוד חום ואז ללכת למזכירות להגיד לאמא שכואב לך ואם יש או אין לך חום ואז שהיא תחליט אם היא באה עם תרופה או לוקחת אותך הבייתה או משאירה אותך בבית ספר. זה אומר לדעת כבר בכיתה ג אוצר מילים באנגלית של ילד בכיתה ה כי על כל תוכנית של 25 דקות בעברית שהיית רואה בגיל הזה אחים שלך היו רואים כל אחד תוכנית של 45 דקות באנגלית זה אומר ללכת בכיתה ג לטקס יום השואה של המקום שאת גרה בו ושיתפתח לך פחד מהשואה זה אומר לצרוח באמצע הלילה מסיוטים ולצאת מהמקלחת צורחת כי את מפחדת זה אומר שילדה בכיתה ג עומדת בחיבוק של אמא שלה רועדת מפחד זה אומר ללכת לפסיכולוגית זה אומר כל יום שואה להסתגר בחדר שלך עם תוכניות שיש ביוטיוב או משהו זה אומר ביום שישי שאת רבה עם המורה שלך ואז הולכת הבייתה ומגיעה לבית ריק צריכה לארגן את כל הדברים ליום צופה שיש לך לבד כי אמא שלך כרגע עם אבא שלך בבית חולים כי הוא חווה התקף לב זה אומר שאסור לך לבכות בשביל להיות חזקה בשביל שניהם לא ביום שישי בצהריים לא ביום שישי בערב כשנוסעים לבקר אותו ולא בכל הזמן שהוא בבית חולים זה אומר שבראשון כשהמורה שואלת אם חשבת על הריב שלכן ואת מבינה כמה זה שטותי ואת רק רוצה לבכות כי אבא שלך בבית חולים אז את עונה לה שלא כי היו לך דברים יותר חשובים בסופש הזה אז היא מתקשרת לאמא שלך בצהריים והיא מסבירה לה שפאקינג אבא שלך חטף התקף לב ביום הולדת של סבתא שלך, אמא שלו, זה אומר לשבת לבד בהפסקות לא כי עשו עלייך חרם ואז השקיעו בך מחשבה מסויימת אלא בגלל שפשוט אין לך חברים או חברות זה אומר שבטיול שנתי את תמיד אחרונה במקלחות זה אומר שהאחים שלך מקבלים תעודות הצטיינות ואת נכשלת זה אומר לחגוג בת מצווה עם ילדה שאת לא מכירה רק כי ההורים חברים ואמא שלך ואת יודעות שאם את לא תעשי איתה היא לא תעשה זה אומר שנים בלי ביטחון עצמי זה אומר לדעת לצחוק על עצמך כי כולם עושים את זה בכל מקרה זה אומר שאת תתאשפזי בגלל חשש לפיצוץ תוספתן זה אומר שיצחקו על איך את מבטאת אותיות מסוימות אז את מלמדת את עצמך לדבר נכון זה אומר שאת מדברת נכון 

זה אומר להיות לולה וזה רק עד כיתה ו שנמשיך לחטיבה?
להיות לולה בחטיבה זה אומר להיות בדיכאון כי האחים שלך מוצלחים ואת מוצלחת רק בלהיות לא מוצלחת זה אומר שנוגעים בך זה אומר שאת פגיעה זה אומר לבנות את הביטחון שלך מחדש ואז שיהרסו אותו עם ליטוף קטן זה אומר שאת יודעת לדחוק את הרגשות שלך כל כך למטה בנשמה שלך עד שהיא כבר לא קיימת זה אומר להרחיק ממך אנשים זה אומר שהחברה הכי טובה שלך תבגוד בך זה אומר שהיא תגיד עלייך דברים זה אומר שהיה אמור להיות עלייך חרם אבל הצליחו לעצור את זה בזמן זה אומר שבמשך שנתיים את כל לילה בוכה וכל בוקר משכנעת את עצמך לחיות עוד יום זה אומר שבמשך שנתיים את שמה כל בוקר מסכה של חיוך וברגע שאת מתחילה להוריד אותה במקום לשאול מה קרה מעיפים לך עוד כאפה מצלצלת שתוקעת עוד מסמר בארון הקבורה של הנפש שלך זה אומר להיות ולהרגיש לבד זה אומר שילדה בת 13 מתמודדת עם דיכאון לבד ואיכשהו מצליחה לצאת מזה זה אומר להפוך לרובוט זה אומר להרשות לעצמך לבכות רק כשאת לבד זה אומר לא לתת לשום דבר לחדור אלייך גם אם זה לב ענק וגם עם זה תותח עצום זה אומר שברגע שאת מתחילה לסמוך על מישהו זה כמו להעניק לו סכין ולשים מטרה על הגב זה אומר ללכת כל 4 חודשים לרופא שמומחה במחלה שהייתה לך כשהיית קטנה כי אולי היא חוזרת. זה אומר לסבול מכאבי בטן לא מוסברים זה אומר לנהל יומן מסודר על כל כאב פצפון שיש לך זה אומר שכל פעם שאת מתנהגת כמו לולה החדשה המרחיקה העוקצת הצינית המשפחה שלך שלא יודעת מכלום תכעס עלייך שאת לא נעימה זה אומר לדעת לנגב את הדמעות לנשום עמוק ושוב לחזור להיות חסרת רגשות 


אני שונאת את המורה הזה עד היום ואני מתחרטת שלא אמרתי לו את כל מה שכתבתי בפוסט הזה אבל עכשיו אני יודעת שלולה החדשה גם לא תגיד אותו ופשוט פעם הבאה שיגידו לה משפט כזה היא תגיד לו "אני עברתי הרבה, הרבה מאוד אם תרצה תתן לי איזה שעה וחצי אני אספר לך קצת על עצמי ובשאלה הזאת אני תמיד אבחר באח הגדול" אחייך אליו חיוך גדול ואמשיך במסלול 


אני חייבת להוסיף שזה הסיפור שלי ואני לא יוצאת דופן לכל ילד וילד מהשכבה שלי יש סודות ודברים כאלה ילדים בני 15 הם לא כמו פעם יש אצלי בשכבה ילדים עם בעיות אכילה, בעיות משפחתיות, בעיות בריאותיות, דיכאון, הטרדות לא חסר ושוב אני אזכיר הם בני 15 והמסר של היום אחרי שניגבתי את הדמעות נשמתי נשימה עמוקה וחזרתי להיות עצמי זה שאל תשפטו ושימו לב לפרטים הקטנים כי אם תגידו משפט כזה לילד שעובר דברים קשים הוא ישנא אתכם כל חייו אבל אם תחבקו אותו במקום לתת לו כאפה כשהוא יתחיל להוריד את המסכה הוא יהיה אסיר תודה לכם כל חייו והוא יוותר על הכל בשבילכם כי לפניכם הוא גם ככה היה בלי כלום
1 תגובות
הרחבה על 1
10/04/2020 17:44
לולה
its corona time

אני יודעת שזה נשמע אידיוטי, למי לא כיף כשהוא צוחק אבל הרבה זמן לא הרגשתי כזה צחוק כמו מאז התחלת הסגר אני עושה שטויות ובוכה מצחוק וכולם צוחקים איתי וגורמים לי לתחושה טובה וגם אם הם לא יצחקו זה לא משנה כי אני מצחיקה את עצמי מספיק אחרי תקופה ארוכה שלא צחקתי ממש חזק עכשיו פתאום לעצור את עצמך מלצחוק בארבע לפנות בוקר כדי שאחותך לא תתעורר זה כיף. אני צוחקת מהדברים הכי שטותיים ומפגרים שקיימים וזה הופך את הכל לעוד יותר מצחיק בקיצור יותר כיך לי כשאני צוחקת

אני לא אגיד לכם לשטוף ידיים כי אתם יודעים את זהאז רק תשמרו על עצמכם

6 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »